יום שישי, 12 בספטמבר 2014

עוגת סילאן ושוקולד לבן






מאת: רוני רייס

טוב, אז החודש במנטקה, הכריזו שחומר הגלם של החודש הוא סילאן (זאת אומרת תמרים, אבל בגלל שסילאן הוא הרי דבש התמרים, גם סילאן נכלל). אנחנו יודעות שלא השתתפנו באתגר המון זמן, אבל הפעם החלטתי שאם יש זמן, כוח וסילאן כדאי וגם רצוי להשתתף.





כשחשבתי על מה להכין, התלבטתי בין כמה רעיונות. בסוף החלטתי ללכת על הכי פשוט- עוגה בחושה, טעימה, חמודה כזאת, אחת שאוכלים ליד הקפה או התה או מה שבא ליד.



כשהעוגה יצאה מהתנור היא הייתה בדיוק כמו שרציתי. אז אכלתי קצת, ציפיתי, צילמתי, אכלתי עוד וצילמתי שוב.



מה אני אגיד לכם ? זאת עוגה באמת ממש טעימה. אני ממש ממליצה לכם להכין אותה. בעוגה עצמה אין סוכר, רק סילאן, אבל לא ממש מרגישים אותו נוכח. בציפוי יש סוכר ( יותר נכון אבקת סוכר ), והוא נועד גם כדי להרטיב את העוגה וגם כדי לתת טעם של סילאן.


אז יאללה, מתכון.

לשתי עוגות אינגליש קייק
עוגת סילאן עם שוקולד לבן:

100 גרם שוקולד לבן
שלוש ביצים
1 כוס שמן
3/4 כוס סילאן
3/4 1 כוסות קמח
חצי שקית אבקת אפייה

לציפוי:
חצי כוס סילאן
חצי כוס אבקת סוכר

אופן ההכנה:
קוצצים את השוקולד הלבן לחתיכות בינוניות ושמים בקערה עם כל החומרים הרטובים. מוסיפים את הקמח ואת אבקת האפייה ומערבבים טוב. שופכים חצי מהתערובת לתבנית אחת, ואת החצי השני לתבנית השנייה, מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-20 דקות, או עד שקיסם יוצא יחסית יבש.
את הציפוי שמים לפני ההגשה- פשוט מערבבים את הסילאן ואת האבקת סוכר ושופכים על העוגה.



כדאי מאוד גם לראות מה הכינו שאר המשתתפים בפרויקט, יש שם דברים מגניבים ביותר!

יום שבת, 30 באוגוסט 2014

בלוג דיי 2014

מאת: רוני רייס והדר צרויה

*פוסט ללא תמונות, כי הוא נעשה בלחץ קל. נא להביע תמיכה :-)*

יום חג היום לבלוגרים- כי היום הוא הבלוג דיי!
כל בלוגר/ית ממליץ/ה על חמישה בלוגים שהוא/היא אוהב/ת (אוי לעזאזל עם זה!)+ נימוק (משכנע) למה+ קישור. דהה!
קדימה לעבודה!

פצפוצים-
בלוג רווי חמאה, שוקולד, מרנגים, מוסים ולפעמים אפילו איזה מרק או קיש ...
הכל בידי נועם המוכשר!
מתכונים מקוריים עם צילומים מהממים.
פשוט תיכנסו ותבינו מה הכוונה...

chocolate/salt-
הבלוג החדש-דנדש של טל סיוון-צפורין, הוא פשוט העתק מושלם של גלריית האינסטגרם ההורסת שלה בצורת בלוג.
כולנו חיכינו בקוצר רוח שיפתח, והנה לפני כמה חודשים נפתח לו יקום מקביל שכולו טוב.
כל מילה מיותרת.

פרפראות-
דניאלה ונועה הן צמד חמד מוכשר במיוחד- מטעמים מיוחדים (עליהם אחראית דניאלה), המתועדים על ידי צילומים מהוקצעים ונוטפי כישרון (עליהם אחראית נועה), יוצרים בלוג מיוחד וצבעוני.
מקוות שהקארי המו-שלם מהבלוג שלהן נכנס לטו דו ליסט שלכם.

דבש בננות-
עומר המוכשר ביותר, מצלם ומפתח מתכונים נהדרים ומקוריים (מישהו אמר פנקייק ללא גלוטן, סוכר וחלב?), תוך כדי כתיבה משעשעת וירידה לפרטים הקטנים ביותר בכל מתכון.
(פססט, אתם פשוט חייבים, אבל חייבים להכין את עוגיות הג'ינג'ר שלו. באמת!)

צמחונום-
הכתיבה הנהדרת של דודו פשוט מפתיעה כל פעם מחדש. אמיתית, משעשעת, מיוחדת לגמרי.
והמתכונים? יצירתיים ומיוחדים, וכמעט כולם טבעוניים!
חובה להכין את עוגיות השזיפים הטבעוניות (בעיקר אחרי שקניתם בדיוטי מעבד מזון חתיך חדש, שהוא גם אדום).

וכמובן,
אי אפשר לסיים ארוחה בלי קינוח.
למרות שישנם כבר חמישה בלוגים, לא יכולנו לוותר על הבלוג הנהדר של זהר המהממת, הלוא הוא
thought for food
מתכונים מתוקים- מתוקים, שפשוט משאירים טעם של עוד!


אז, בלוג דיי שמח לכולם!
תפתחו בלוג!
בקרוב- סלט מפתיע ומעניין במיוחד!

יום שבת, 23 באוגוסט 2014

פריז, ההיית או חלמתי חלום?

פייר הזה...

מאת: הדר צרויה

פריז
מתוקה מבחוץ, קצת אחרת מבפנים.
עיר של מסעדות שף ומקדונלד'ס
עיר של טיפוח וביוב
עיר של שוק וקניון
עיר של אורות והפסקות חשמל
עיר של נשים רזות והרבה חמאה


כל כך הרבה כתבו, אמרו, חשבו עליה
אז מה אני מקשקשת בכלל?

טוב, מההתחלה:
לפני כמה ימים חזרתי מטיול קטן וספונטני של שבוע ב-איך ידעתם-פריז.
רענון קריר ממכות החום הישראליות
רענון שקט מדיווחי החדשות 

תיירים היינו בה לפני שנתיים-
מגדל אייפל, שער הניצחון, לובר (תור ארוך מידי, למי יש עצבים?)...
אבל הפעם תיקנו וטיילנו אל נבכי פריז
פחות תיירות יותר היכרות 


פטיסרי אקראית ברחוב

אז ברור שנהניתי מכל רגע
ומקרונים אכלתי 
וגם קרואסונים
ובאגטים
וגבינות
אבל לא מדברים על זה. וגם לא על האקסטרה מותניים שלי.

(פאוזה. שתיקה מביכה. קולות צרצרים)

אוקיי. שברתם אותי.

10 באגטים ביום
9 קרואסונים בשעה
8 קווי מטרו בדקה
7 רחובות בשדרה
6 מקרונים בשקית
5 מקומות באוטו
4 אנשים
+3 קילו לכל אחד
2 תיקים די כבדים
ומפה אחת שעשתה את העבודה

אוכל-אוכל? חוץ מפלאפל פריזאי שאוכלים במזלג מתוך הפיתה, זה היה בעיקר באגטים עם גבינות וקרואסונים.
ולא, אני לא מאמינה במסעדות פאר פריזאיות
כי מנות עם שמות ארוכים מה-זה לא עושים לי את זה...
הרי כולם יודעים שפשטות זו חתיכת תחכום
וכשהיא נמצאת בתוך לחם טרי על מצע ספסל ברחוב, היא הכי טעימה!

ועכשיו, ברשותכם, לאור הווידויים המשמינים- אני אצא לי לריצה ארוכה...

נתראה :-)